Datasets:

sivan22
/

synth-HTR

Modalities:

Image

Text

Formats:

Size:

Libraries:

Dataset card Data Studio Files Files and versions

xet

Community

Dataset Viewer

Auto-converted to Parquet Duplicate

Split (1)

train · 30k rows

image imagewidth (px) 550 5.36k	labels stringlengths 15 53
	רש״י על ברכות __/..//: : - _=&=?.///_/...//:-
	רש״י על ברכות 1 1 2 מאימתי
	חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית
	לפני צאת הכוכבים ודרבי יוסי כהרף עין
	נזכר שהוא יין ואמר פרי הגפן פשיטא
	הנביאים: הבנת דבר מתוך דבר - היינו
	דעת: קב חומטין - ארץ מלחה ומשמרת
	את הפירות מהתליע: ואינו חושש - למוכרה
	בדמי חטין דלאו אונאה היא שהרי שמירתן
	בכך: 13 יראת שמים דומה - לפתחים
	חיצונים שדרך להם נכנסים לפנימיים כך אם
	ירא שמים הוא נעשה חרד לשמור ולעשות
	ואם לאו אינו חש לתורתו: בהי עייל
	- באיזה פתח נכנס לפתוח את הפנימים:
	)ואנא( אמינא לך - כלומר אתה מיעטת
	לן דיצא דהא אפילו סיים כל הברכה
	בשבחו: הן יראת ה׳ - יחידה היא
	היראה בעולם: מי שאכל שום וריחו נודף
	כו׳ - פירוקא הוא כלומר הכי קאמר
	קרא אם רשעת מעט אל תוסף על
	רשעך דמי שאכל שום וריחו נודף כבר
	לחבריו כלום יחזור ויאכל עוד אחר ויהיה
	נודף יותר לזמן ארוך: חרדין ועצבין -
	נוטריקון דחרצובות: כאולם - שפתחו פתוח ורחב:
	זה דרכם - לעיל מיניה כתיב קרבם
	בתימו לעולם דהיינו קבורה והדר כתיב זה
	כדעת פתיחתה ואמר שהכל יצא על היין
	דרכם כסל למו כלומר יודעין הם שזו
	דרכם אבל כסל למו כליותיהם מחופין בחלבם
	מהשיב כליותיהם מחשבת סופם ושמא תאמר מחמת
	החלב שכחו והרי הם שוגגין ת״ל ואחריהם
	את העתיד לבא לנפשם אחרי אובדם בפיהם
	ירצו ויספרו תמיד ואעפ״כ אינן חוזרין: אפי׳
	בפתילה נמי ליפטר - דחס על הפתילה
	נמי אינה צריכה המלאכה לגופה דמלאכה היינו
	כיבוי וכיבוי עצמו אינו צריך לו דאם
	לא הובערה מעולם הוה ניחא ליה אם
	דתנן וכו׳: אלא – קא מבעיא לן
	מתחלה הובהבה הואיל וחס עליה כי אית
	בה טפי הוה ניחא ליה בה: לעולם
	כר׳ יהודה סבירא ליה - דמשום אין
	צריכה לגופה לא מיפטר הואיל וצריכה לדבר
	אחר מלאכת מחשבת הוא וכי מכבה לה
	משום חייסא דשמן ונר היינו טעמא דפטור
	קסבר דסותר ע״מ לבנות במקומו הוי סותר
	כל מקלקל דשבת הוי פטור דלאו היינו
	מלאכת מחשבת וסותר דתנן באבות מלאכות דמיחייב
	סותר ע״מ לבנות הוא ואינו יכול לבנות
	פתח אדעתא דחמרא כדי לסיים בפה״ג וכשהגיע
	אלא אם כן סותרו והשתא לאו קלקול
	הוא ור״י סבר דאם במקומו חוזר ובונה
	הוא דמחייב אסתירה ואי לא לא ומכבה
	דומיא דסותר הוא וכן קורע דומיא דסותר
	ולהכי תנן הקורע ע״מ לתפור וכן מוחק
	תנן ע״מ לכתוב דכולם סותר נינהו הלכך
	על הפתילה חייסה דידיה אינה אלא להדליק
	הלכך מכבה על מנת להדליק היינו במקומו
	אבל כי חס על הנר או על
	השמן ועל הפתילה אינו חס ואינו חושש
	למלך העולם נזכר שהוא שכר וסיים שהכל
	אם משליכה אפי׳ צריך לשמן להדליק בו
	פתילה אחרת לאחר זמן בתוך נר זה
	אין זה סותר ע״מ לבנות במקומו שאין
	הכיבוי וההבערה לא בשמן ולא בנר אלא
	בפתילה הלכך לא שייכא סתירה ובנין אלא
	בפתילה וכיון דאין מחשבת סופו לחזור ולהדליק
	פתילה זו אין כאן עוד בנין במקום
	סתירה ודקתני שהוא עושה פחם כלומר מפני
	שהם עושין פחם מתחלתה ועומדת לחזור ולהאחיז
	בה אור ואיכא בנין במקום סתירה ורבותינו
	מהו: בתר עיקר ברכה אזלינן – ועיקר
	מפרשין נר ושמן איכא למימר מיבעי ליה
	למידי אחריני ולא להדליק ולי נראה שאין
	צריכין אנו לדוחק זה דמשום דאיכא למימר
	לית לן למיפטריה שהרי הוא יודע למה
	חס עליהן וסתם נר אינו אלא להדליק
	בו פתילה: ומשכן סותר על מנת לבנות
	שלא במקומו הוא - שהיו סותרין אותו
	בחנייה זו ונוסעים למקום אחר וחונים וחוזרים
	ומקימין אותו: כר׳ שמעון - דפטר ליה
	משום דאין צריכין לגופה וכחס על הפתילה
	ברכה אדעתא דיין נאמרה והוי כמו שסיים
	היינו טעמא דמחייב כגון שצריך להבהבה שלא
	הובהבה מבעוד יום דכיבוי זה צריך לגופו
	שיהא הלהב נוח לאחוז בה כשיבא להדליקה:
	שהוא עושה פחם - שהוא מתכוין ממש
	לעשותה כמין פחם עכשיו אלמא בכבוי הצריך
	לגופו מיירי ולא קתני שנעשית פחם מתחלתו
	שהובהבה דנמצי למימר טעמא משום דבת בנין
	היא דאיכא בנין במקום סתירה מה שאין
	כן בשמן ונר דלא שייך בהו בנין
	וסתירה: מתני׳ בשעת לידתן - בגמרא מפרש
	ביין ואין ברכת היין מוציאה ידי ברכת
	מאי שנא שעת לידתן: גמ׳ הכי גרסינן
	בנדה מאי טעמא: בחדרי בטנה - מקור
	דמה: קלקלה - מרדה: רביעית דם -
	חיי אדם תלויין בה: 23 ראשית קראתי
	אתכם - ראשית תבואתה )ירמיהו ב(: עסקי
	ראשית - ראשית עריסותיכם )במדבר טו(: הריני
	נוטל נשמתכם - ותאבד רביעית דמכם ויכבה